החלטה בתיק ב"ש 9178/07

הבקשה

1.       לפניי בקשה למעצרו של המשיב, תושב הכפר בית סוריק, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פ"ח 8014/07, שבו הואשם בשתי עבירות של ניסיון לרצח - לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הרקע לאישום

2.       ברקע לאירוע הנדון עומד סכסוך דמים בין המשיב ומשפחתו לבין המתלוננים בתיק דנן, כולם תושבי אותו כפר המצוי באיזור הנתון לשליטת הרשות הפלסטינית, זאת בעקבות הירצחו של אביו של המשיב, המנוח ג'אבר אבו סובח ג'אבר, בחודש יולי 2005, בתקרית ירי בכפר. משפחתו של המשיב סברה, כי מותו של המנוח נגרם על-ידי בני משפחת שקיר, עמם היו בסכסוך מתמשך. על-פי הנטען בכתב-האישום, ניסו המשיב ואחיו ג'אד להרוג ביריות מן המארב את מוחמד שקיר וסעיד שקיר (להלן - המתלוננים), לאחר שירדו מרכבו של עריקאת שקיר בקרבת מחסום רמות בצפון ירושלים. עריקאת שקיר הנו אחיו של סעיד שקיר ואביו של מוחמד שקיר. יצוין, כי מאז התקרית בחודש יולי 2005 ועד לאירועים הנדונים ביום 9.10.06 עזבו המתלוננים את הכפר מחשש לנקמת דם.

עובדות כתב האישום

3.       ואלו העובדות המיוחסות למשיב בכתב-האישום:

בתחילת חודש אוקטובר 2006, גמלה בלבם של המשיב ושל אחיו ג'אד ההחלטה לרצוח את מוחמד וסעיד ביריות מן המארב, בסמוך למחסום רמות בצפון ירושלים, עת יסעו שני המתלוננים ברכב בדרכם לעבודה. ביום 9.10.06 בסמוך לשעה 4:30 לפנות בוקר, הגיעו המשיב וג'אד לכביש הסמוך למחסום כשהם מצויידים באקדחים טעונים, בכדי להוציא לפועל את זממם. באותה שעה הגיעו שני המתלוננים למקום, ברכבו של עריקאת, שהסיעם לעבודה.

משירדו המתלוננים מן הרכב, התקרבו לעברם המשיב וג'אד במטרה לירות בהם ולגרום למותם. ג'אד ירה בסעיד לכיוון פלג גופו העליון ופגע בחזהו. בתכוף לכך, פנו המשיב וג'אד לעבר מוחמד וירו בו מספר יריות בפלג גופו העליון, מטווח קצר. כאשר הלה התמוטט ונפל ארצה, התקרבו אליו המשיב וג'אד וירו בו מספר יריות נוספות בפלג גופו העליון. מוחמד נפגע מן הירי במקומות רבים בפלג גופו העליון, בחזה, בגב, בבטן ובידו השמאלית. לאחר מכן פנה המשיב לעברו של סעיד וירה  יריה נוספת לפלג גופו העליון, אשר פגעה בידו שגוננה על חזהו. בתום הירי נמלטו המשיב וג'אד מהזירה באמצעות רכב מילוט שהמתין להם במקום.

המתלוננים, שנפגעו מיריות בפלג גופם העליון, כמתואר לעיל, הובהלו לבית-החולים "הדסה" עין-כרם בירושלים, כשהם מדממים ונתונים בסכנת מוות, ובמהלך הנסיעה אף איבד מוחמד את הכרתו. השניים נותחו בבית-החולים ואושפזו לתקופה של מספר ימים.

תמצית המחלוקת

4.       המדינה עותרת למעצרו של המשיב עד לתום משפטו. היא טוענת, כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה לביסוס האישום המיוחס למשיב. כן גורסת היא, כי קמה עילת מעצר נגדו, זאת הן  בשל הסיכון הנשקף ממעשיו לבטחון הציבור, והן מחמת החשש כי שחרורו בערובה עלול להביא להימלטותו מהדין, הואיל ומקום מגוריו הנו באזור הנתון לשליטת הרשות הפלסטינית.

5.       ב"כ המשיב גורס, כטענה מקדמית, כי בית-המשפט בישראל נעדר סמכות עניינית לדון באישום, הואיל והאירוע היה, על-פי טענתו, באזור כפר בית-איכסא, הנתון לשליטת הרשות הפלסטינית. לגופה של הבקשה טוען הסנגור, כי אין בראיות המסבכות את המשיב במעשים המיוחסים לו, כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה, זאת מחמת הספקות העולים מהגרסאות השונות בדבר זיהויו של המשיב כמי שהיה אחד משני היורים.  עם זאת, ציין ב"כ המשיב, כי אם ייקבע על-ידי בית-המשפט שיש ראיות לכאורה נגד מרשו, לא יחלוק על קיומה של עילת מעצר, ואולם במקרה זה ביקש מבית-המשפט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הולמת, בתנאי "מעצר בית" בתחומי ישראל, אגב הבטחת השחרור בערובה בהפקדה כספית משמעותית ואיזוק אלקטרוני.

הסמכות העניינית

6.       ראשית לכל, נפנה למחלוקת בשאלת הסמכות העניינית. מעיון בחומר הראיות עולה, כי העבירה בוצעה בתחומי המדינה, בקרבת מחסום רמות. זירת האירוע, שבה נמצאו תרמילי הירי, מצויה כ-70 מטרים ממחסום רמות (דו"ח ביקור בזירה, מסמך כ"ט בתיק החקירה), ובמרחק של מטרים ספורים מבתיה הקיצוניים של שכונת רמות (כנחזה בלוח התצלומים - מוצג פ"ג). אזור זה, על-פי הצבעת החוקרים ועל יסוד תרשומת שערך מר יהושוע כרמלי, מנהל מרחב ירושלים של המרכז למיפוי ישראל, נמצא בתחום שיפוטה של מדינת ישראל (מסמך מ"א). אשר-על-כן, נדחית הטענה המקדמית של הסנגוריה בדבר העדר סמכות עניינית של בית-משפט זה לדון באישום.

הראיות לכאורה